תפיסת העולם שלי כמלווה של תהליכי התפתחות, שינוי וריפוי
תפיסה זו מורכבת בחלקה מעקרונות שכבר ציינתי, אבל בהקשר הטיפולי מופיעים בצורה מעט שונה.
בחירה~
אני לא "מתקנת" אף אחד אלא עוזרת ומלווה,בעזרת הכלים שיש לי, את תהליך השינוי בדרך למקום שבו אדם רוצה להיות. העבודה היא לגמרי משותפת- אני, אתם ואנרגיית הבריאה.
אדם שאינו רוצה לעבור שינוי או ריפוי, מכל סוג שהוא, לא יזוז לשום מקום ודבר לא ישתנה. כשאנו בוחרים באופן מלא ומודע אז אפשר להתחיל לצאת לדרך...
אמונה~
הבסיס להתחלה של טיפול, ודבר חשוב ומשמעותי להצלחת הטיפול.
הורגלנו לחיות בספק, כמעט לגבי כל דבר אבל הספק והפחד, כשהם לא באיזון, מעכבים וחוסמים את הריפוי. למעשה הם מבטלים אותו. כדאי ללמוד במה ומתי להטיל ספק, ומתי להניח אותו בצד, לאפשר, לסמוך...במיוחד על עצמנו!
המטרה היא לא לחיות ללא פחד או ספק, רק לאפשר להם לשמור, להגן ולהתריע במקומות הנכונים.
איזון~
אני חושבת שאם אני צריכה במילה אחת להגדיר מה זה איזון בשבילי, אז זה שקט- פנימי, מירבי.
כשאנחנו מגיעים מבחינת ההתנהלות, ההרגשה הפנימית והמציאות החיצונית- למקום המדוייק ביותר עבורנו, או הכי קרוב לזה, כי כמובן שיש תמיד לאן להגיע ויש תמיד התמודדויות ואתגרים בדרך.
מבחינתי העדות היא כשאנו פועלים מתוך הקשבה מלאה ללב, לרצון האמיתי, ולא מתוך פחד או מוסכמות חברתית כמו מה יגידו ואיך זה ייראה...מוכר, נכון? גם לי! בעבר.
האיזון והשקט, עבורי לפחות, נוצרים מתוך ההבנה והידיעה של מה מפעיל אצלי תגובות שונות. זה לא אומר שאני לא מפחדת, לא כועסת, לא חווה תסכול- זה רק אומר שיש לי את היכולת להבין מה קרה, לבחון האם הרגש היה אותנטי (קשור לסיטואציה) או שזה היה טריגר בגלל משהו אחר בעבר שאינו קשור להווה.
קבלה ואהבה בלי תנאים...לעצמנו~
מבחינתי זה ההישג המרגש ביותר שבהחלט מוביל לתחושת איזון. המטרה הנעלה והחשובה ביותר של כל תהליך התפתחות.
קבלה של עצמנו, של החוויות שצברנו, של כל מה שיש...
זה גם אומר לקבל את כל מגוון התחושות באהבה, לאפשר להן להיות וללמוד מהן. ולכן זה איזון, כי זה אנושי! אנחנו לא אמורים לחיות רק באהבה ובטוב הנעים והעוטף...למרות שלחוות את האהבה שבתוכנו ומסביבנו ברובו הגדול של הזמן, זאת המטרה.
החיים הם דינמיים ולכן לא צריך להיבהל כשעוברים יום לא טוב. בחוויה שלי, אחרי שמכירים את השקט והשמחה הזאת שקיימת בפנים, רק מעצם ההוויה, אפשר בקלות לחזור לשם, להתחבר.
הקבלה מאפשרת להניח את "כלי המלחמה" בצד- להפסיק להלחם בעצמנו וברגשות שלנו. לאהוב אותנו על אף ולמרות הפחד,התסכול, הייאוש, הכאב, הכעס, המחלה הפיזית. בשלב הזה מתחיל הריפוי. מתחיל להגיע הרצון להבין ולשנות.
כשמתקיימת קבלה של המקומות הכואבים, הלא פתורים, זה לא אומר שהם יישארו שם לתמיד, זה רק אומר שקל יותר לשנות אותם. ההתנגדות למה שקיים משאירה אותנו פחות או יותר באותו המקום.
צריך להחליט שרוצים לשנות, להחליט מה כבר לא מתאים יותר ואז להבין מה נדרש לשם כך. מה קיים בתת המודע שמייצר את אותה הרגשה/מחלה/מציאות, במה זה תורם לי או משרת אותי, ואז ליצור בתת המודע את השינוי בשביל שיקרה הדבר הרצוי. ללמד את תת המודע איך להשיג את אותו ה"שרות" בדרך אחרת. לדוגמא, אם קיימת מחלה פיזית בגוף שלי, ייתכן והיא מאפשרת לי לנוח, לקבל תשומת לב מהסביבה כי בצורה הטבעית שלי- אני תמיד למען אחרים.
התמסרות לאינסוף ולנתיב החיים שלנו : את האיכות הזאת גיליתי בעיקר בשנה האחרונה,דרך שינויים פנימיים משמעותיים שעברתי,מחוויות אישיות שפרקו אותי ועזרו לי להיבנות מחדש,ממקום אחר~
כן יש לנו חלק גדול ביצירת המציאות של חיינו. ניקוי פנימי,שינוי אמונות,שחרור רגשי - כדרך חיים,כתפיסה - בהחלט יוצרים מציאות אחרת. שינוי בארועים ובחוויות, בהתנהלות של אנשים מולנו, בזימונים..ובעיקר את היכולת לשנות להגיב ולפעול בצורה שונה למה שקורה.
הרבה פעמים אנחנו רוצים משהו מסויים, עושים את עבודת הניקוי הפנימית מתוך אחריות - ולמרות זאת, זה לא קורה..למה?
יש מסלול שבחרנו בו, כמובן בלי ידיעתנו השכלית. הנשמה בחרה..גיליתי שעבודת הניקוי שאני עושה היא מופלאה ביכולת שלה לחבר אותי למסלול שלי, שאותו בחרתי. בלי לדעת בדיוק מה הוא. היא מסנכרנת אותי - עם עצמי. ואז מה שאני רוצה גם קורה. כי אני רוצה את מה שאמור לקרות..את מה שבחרתי עבורי..
אז אני יוצרת מציאות ובין לבין מתמסרת..נחה..מאפשרת לדברים לקרות מעצמם כפי שהם אמורים. שיר מופלא בנושא, לחצו כאן
אני מאחלת לכולנו להגיע למקום שבו אנחנו מעיזים לומר בדיוק מה אנחנו רוצים. שנלמד להכיר את עצמנו, שנסתכל פנימה ונאהב את מה שאנחנו רואים. זאת חוויה עצומה ומיוחדת מאוד, שלא מובנת מאליה.
לפעמים זה מעניין, מרגש, מפתיע ולפעמים זאת התמודדות לא פשוטה אבל השכר שבצידה עצום כי השינוי הפנימי שמתרחש משנה את המציאות לגמרי, מקצה לקצה...
כל מה שנכתב כאן, אלו מילים שבאות ישר מהלב, מהמקום של החוויה האישית הפנימית שלי. הייתי במקומות האלה, אני יודעת. ואני עדיין ממשיכה ללמוד את עצמי ואת המציאות, להבין, לשנות.
אני מקדישה לנו שיר מופלא שכתב צ'ארלי צ'פלין. לקריאה לחצו כאן
